ואכד נ' נאסר ביה"ח המשפחה הקדושה ואח'

החלטה

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, שהגיש התובע, מר אשרף ואכד (להלן: "המבקש" ו/או "התובע"), במסגרתה התבקש בית המשפט לאפשר הוספת סעד אשר לא נתבע בכתב התביעה המקורי, לפיו ניתן לו על ידי הנתבעים טיפול שלא מדעת, לא הוסבר לו כי קיימות דרכי טיפול חלופיות ולא ניתנה לו הזכות להכריע באיזו שיטת טיפול הוא מסכים להיות מטופל ועל כן, הוא זכאי לפיצוי מהם בגין הפגיעה באוטונומיה ואי קבלת הסכמה מדעת ממנו ו/או מאפוטרופסו.

עניינה של התביעה נשוא הבקשה שלפניי הינה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל הטיפול הרפואי הרשלני שניתן לו על ידי הנתבעים, לאחר שנחבל במהלך משחק כדורגל בבית הספר בברך וקרסול רגל ימין.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 10/02/13, בטרם התחלת פרשת ההגנה, הודיע ב"כ התובע על הגשת הבקשה. התברר כי הבקשה הוגשה בערב שבת וטרם נסרקה לתיק בית המשפט וכי לב"כ הנתבעים נודע עליה רק ביום הדיון כשהיה בדרכו לבית המשפט והוא לא עיין בה וביקש להגיב עליה לאחר שיעשה כן.

ב"כ התובע לא ביקש לדחות את הדיון או להשהותו עד למתן החלטה בבקשה והתחיל בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם ההגנה – ד"ר מיכה רינות, וכאשר נשאל המומחה שאלה שעניינה הסכמה מדעת ו/או פגיעה באוטונומיה ותהליך קבלת ההחלטות בטיפול בתובע מצד התובע ומשפחתו, ביקש ב"כ התובע להזכיר כי עילה זו הינה נושא בקשתו לתיקון כתב התביעה.

ב"כ התובע הציע שבית המשפט יאפשר לו לחקור בנושא זה, בכפוף להחלטה שתינתן בבוא היום על ידי בית המשפט וככל שבית המשפט יחליט שלא להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ניתן יהא להתעלם מהחקירה הנגדית בנושא. ב"כ הנתבעים התנגד לקו החקירה ולחלופה שהציע ב"כ התובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סברתי כי הדין עם ב"כ הנתבעים וכי מדובר בהליך שמתנהל משנת 2007 והדבר עלול להביא ליתרון לא הוגן של התובע כלפי הנתבעים. לפיכך, החלטתי שלא להתיר שאלות בעניין הסכמה מדעת או פגיעה באוטונומיה, שיש בהן משום הרחבת חזית לעומת החזית שהוצבה בכתבי הטענות, ובסוף הישיבה הוריתי לב"כ הנתבעים להגיב לבקשה תוך 30 יום.

נימוקי הבקשה:

המבקש טען כי במהלך בירור התביעה ובמסגרת פרשת התביעה התברר כי קיימות שיטות טיפול חלופיות המתאימות לטיפול בפגיעתו, אשר הנתבעים לא טרחו להציע לו ו/או לאביו תוך פגיעה באוטונומיה, בגינה לא ניתנה לנתבע מס' 1, ד"ר קעדאן נאסר, (להלן: "ד"ר קעדאן") הסכמה מדעת להענקת טיפול זה בהתאם לסעיף 13 לחוק זכויות החולה.

המבקש טען כי בתצהירי העדות הראשית שהגישו אביו, שהיה האפוטרופוס הטבעי שלו עובר ליום הטיפול ועד תביעה נוסף בשם סלאח זועבי, אשר הגיע לבית החולים והיה יחד עם אביו בחדר המיון, צויין כי לא הוסברו להם מהות ותוכן הטיפול שהוענק לו וכן האם ישנם טיפולים אחרים חלופיים שניתן להעניק לו ואף לא היה כל זכר לטיפול הרפואי שיש להעניק בחדר הניתוח.

המבקש טען כי עניין הפגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת לא צוינו בגוף כתב התביעה בשל היסח הדעת ובתום לב, על אף שהדבר מצוין בתצהירי העדות הראשית של המצהירים, וכי במסגרת פרשת התביעה נחקרו המצהירים על תצהיריהם וניתנה לנתבעים הזדמנות לחקור אותם על האמור.

המבקש טען כי טרם החלה פרשת ההגנה וטרם נחקר מי מעדי ההגנה ובפרט ד"ר קעדאן והתיקון המבוקש לא יפגע בהגנת הנתבעים.

טענות המשיבים:

המשיבים טענו כי מדובר בהוספת עילת תביעה חדשה אשר אין לה כל זכר בכתב התביעה המקורי, ואשר התיישנה ביום 03/09/10 (7 שנים ממועד מתן הטיפול נשוא התביעה) והלכה היא כי אין להתיר תיקון כתב תביעה על דרך של הוספת עילה שהתיישנה. לטענתם, לעובדה שלתצהירי עדותו שירבב המבקש טענות הנוגעות להליכי קבלת ההחלטות במועד הטיפול אין משמעות משפטית כלשהי, שכן מיד עם תחילת פרשת התביעה התנגד ב"כ להכללת טענות אלה במסגרת התצהירים בהיותן מרחיבות ומשנות את חזית המחלוקת וביקש למוחקן.

המשיבים טענו כי הבקשה ו/או טיוטת כתב התביעה המתוקן כוללים טענות עובדתיות חדשות, שאין להן זכר בכתב התביעה המקורי. על פי האמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") תיקון של טענה עובדתית או הוספתה טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות, אולם, לבקשה לא צורף תצהיר מטעם התובע ועל כן יש לדחותה על הסף. כמו כן, לטענתם, בשים לב לפרק הזמן הארוך מאוד של 5.5 שנים שעברו מאז הגשת כתב התביעה המקורי ולהליכים הרבים שהתנהלו בפרק זמן זה, אין בנימוק של היסח הדעת כדי לכפר על מחדלו של התובע לציין טענה עובדתית מובהקת בכתב תביעתו.

המשיבים טענו כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ובלתי סביר, כ-5.5. שנים לאחר הגשת התביעה, כ-4 שנים לאחר שהתובע הכריז "אלו עדיי" וכ-4.5 שנים לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעים וקו הגנתם נחשף. לטענתם, קבלת הבקשה והגשת כתב תביעה מתוקן יגרמו, בין היתר, לפתיחת קדם המשפט וחידוש ההליכים המקדמיים בכל הנוגע לטענותיו החדשות של התובע, לצורך בתיקון כתבי הטענות שלהם, לצורך בחקירות נוספות של עדי התובע ולבזבוז זמנם של בית המשפט ושל הצדדים.

המשיבים טענו כי התובע לא הסביר בבקשתו מדוע לא הגיש אותה במסגרת קדם המשפט ו/או מדוע המתין עם הגשתה עד לאחר סיום קדם המשפט וכמעט סיומו של הליך הבאת ראיותיהם ואין כל "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הדיון בבקשה בשלב מאוחר זה של הדיון ודי בכך כדי לדחותה. לטענתם, כל העובדות ו/או הטענות המפורטות בכתב התביעה המתוקן היו ידועות לתובע במועד הגשת כתב התביעה המקורי, לפני שנים ארוכות, והתובע לא טען בבקשתו לאירועים ו/או גילויים חדשים לאחר מכן ולמעט תירוץ סתמי של "היסח הדעת" לא הסביר התובע מדוע הטענות החדשות אינן מופיעות בכתב התביעה המקורי ו/או מדוע השתהה זמן כה רב בהעלאתן.

המשיבים טענו כי התובע לא הוכיח כי בכתב התביעה המקורי לא נטענו הטענות החדשות כתוצאה מטעות שבתום לב והעובדה שהבקשה הוגשה ערב ישיבת שמיעת ראיותיהם והועברה למשרד ב"כ בשעות צהריים של יום שישי, עת ישיבת ההוכחות היתה קבועה לשעות הבוקר של יום א' שלאחר מכן, מצביעה על חוסר תום לב מובהק ואף מטעם זה יש לדחותה.

תשובת המבקש:

המבקש טען כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה נשוא התביעה היה בן 15 שנים וכי טרם הגיע לגיל 25 שנים, על כן, התביעה טרם התיישנה. לטענתו, אף עומדת לו הזכות לבקש פיצול סעדים בעניין זה, ככל שלא יתיר לו בית המשפט את תיקון התביעה, ואף יש לו זכות על פי דין לבקש את מחיקת התביעה והגשתה מחדש, ככל שיבחרו המשיבים לנהל את התיק בסרבול.